4:10
אני מאזין בדריכות לטפטוף הגשם מבעד למשב הרוח שמשתוללת בחוץ.
נצא? לא נצא? נעלה? לא נעלה? המממ... נשלח את היונה. "נעמה, אולי תצאי להשתין ותגידי מה נראה לך?".
היא חוזרת. בבקשה שתגיד שהיא לא מוכנה לעלות בחושך ובקור הזה, שלא אני אצא הפארש. אבל אשתי לא פראיירית. לא בגללה לא נעלה. "אולי תצא גם אתה להשתין ותגיד מה אתה חושב?". שיט! עלתה עלי. עכשיו אני צריך להחליט.
אני יוצא החוצה. טפטוף קל, הרוח נשמעת חזקה אבל לא מורגשת בתור היער שמגן על המאהל.
אני חוזר לאוהל.
4:20
אנחנו מחליטים לחכות עוד כמה דקות ולראות אם יש עוד פסיכים שקמים או שאנחנו היחידים. מתחילים לשמוע כמה ריצ'רצ'ים של אוהלים נפתחים. כנראה שאנחנו לא הפסיכים היחידים.
4:30
עטופים בעשרות שכבות, אנחנו מתחילים ללכת אל תוך החושך, כשרק אלומת פנסי הראש מאירה לנו את הדרך. כל כך מעונן שאפילו כוכבים וירח לא רואים.
5:00
אני כבר מזיע כמו חמור מתחת לכל השכבות. למה תמיד בשביל להגיע לפסגה צריך לטפס?
5:15
השמש שולחת קרניים ראשונות. מי ינצח בדרך לפסגה? אנחנו או היא? אני מסתכל למטה. מתחתינו שורת פנסים מבצבצת באפלה. זה נראה כאילו שבט ג'יבארו בדרך למועצת שבט.
5:45
6:00
חיכינו חיכינו... בכינו בכינו... ומי לא בא?
אכן החששות של נעמה התאמתו. לא רק שהפיץ רוי ביישן, הוא אמן אשליות. הוא התחבא כל כך טוב מאחורי ענן, שבכלל לא ידענו שההר שצילמנו בסרטים הוא לא הפיץ רוי אלא שומר הראש שלו, האח הקטן שלו, שנקרא פוינסנוט. כפי שניתן לראות בתמונה הזו שצולמה מאוחר יותר...
את התעתוע הזה גילינו רק כשירדנו למטה, וראינו את השפיץ של הפיץ רוי מסתתר מאחורי ענן. וכך היה לאורך כל הטרק. הפיץ רוי הזה הוא כמו מגנט עננים. לא היתה דקה שלמה שלא היה סביבו ענן. רק יום אחרי שחזרנו מהטרק השמיים התבהרו (המזג אוויר פה משחק איתנו בחתול ועכבר) והיה אפשר לראות בבירור את כל הרכס שהוא ללא ספק הרכס היפה ביותר שראיתי בחיי.
בכלל טרק הפיץ רוי הוא טרק יפיפה ודי קליל. ראינו הרבה חבורות של מבוגרים במסלול, ביניהם חבורה של יפנים קרביים בטיול מאורגן. בניגוד לטרקים אחרים הוא מאד מתגמל. אפשר לראות את כל הרכס אפילו בלי להתאמץ ולטפס על הרים. וכמובן שיש בטרק גם לגונות וקרחונים.
ציפור יפיפיה שלא הצליחה לחמוק מעדשת המצלמה
לגונה וקרחון PIEDRAS BLANCAS
הר SOLO (הוא כל כך סוליסט שהוא אפילו לא נכנס בתמונה של הרכס)
לגונה TORRE וקרחון GRANDE מאחוריה
למרות שהטרק הוא קליל חזרנו די גמורים אחרי שכמובן החלטנו לעשות אותו ביומיים במקום 3 והלכנו 26 ק"מ ביום השני (כנראה שאחרי 10 ימים בטלה ברכב אנחנו לא בכושר). בנוסף הטרק סתם את הגולל באופן סופי על המכנסיים שלי.
עוד משהו שנחשפנו אליו לראשונה בטרק הזה הוא ישראליאדה, וזה כנראה רק פרומו למה שמחכה לנו בטורס דל פיינה (או כמו שאומרים הישראלים "הטורוסים").
אחד הדברים הכי מצחיקים בישראלים הוא האגו. אני לא יודע אם לקרוא לזה אגו או תחרותיות, אבל גברים (או ילדים בני 22) ישראלים נוהגים לנהל חשבונאות ולהשוות זמני ביצוע של קטעים בטרקים. מה שיותר מצחיק מהתזמון הוא התירוצים כשהם שומעים שמישהו אחר עשה את זה יותר מהר.
הכי מצחיק זה התירוץ מספר אחת המכונה: "עם בנות!"
דרך לשלב במשפט: "העליה לקחה לנו שעה ועשרים... (פאוזה) אבל עם בנות!"
אז רק בשביל הפרוטוקול, אנחנו עלינו ללגונה בשעה ורבע, בחושך ו... עם בנות!
זה הכל להפעם. ריחמנו עליכם אחרי הפוסט האחרון.
נתראה ב"טורוסים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה