ביום ראשון יצאנו מפוקון לולדיביה בשביל לראות את שוק הדגים (שסגור ביום ראשון). אכן לא היה ממש מה לעשות בעיר, אז ניצלנו את הזמן להשלמות ציוד טיולים, וגם קפצנו לאכול באחת העיירות באיזור ב FERIA שזה יריד אוכל די מגניב. האוכל לא היה משהו אבל החוויה היתה נחמדה.
וככה עושים אמפנדה
מולדיביה עברנו את הגבול לארגנטינה והגענו לברילוצ'ה.
ברילוצ'ה, כפי שתודרכנו בארץ, היא עיר של סטייקים, פסטות, גלידות ושוקולד, וגם נופים מדהימים של אגמים והרים מושלגים.
אחרי שטעמנו מהסטייקים (שלא יעזור הם לא יותר טעימים מהארץ, רק יותר גדולים ועולים שליש מחיר), והפסטות (למה הם צריכים לדחוף JAMON (נקניק חזיר) לכל דבר?!?), וגלידת חאוחה המדהימה (פעם ראשונה שאני טועם גלידה שאני יכול להגיד שהיא יותר טעימה מהגלידה של וניליה, רק חבל שהם כאלה חסרי סבלנות ולא נותנים לטעום בשקט לפני שמחליטים), שכרנו רכב ויצאנו לטיול באיזור האגמים.
אין מה לומר, לא חסר להם מים במדינה הזאת. היו כל כך הרבה אגמים יפים שאין לי מושג באיזה אגם צילמנו כל תמונה.
מחנה אימונים לקרטרה אוסטרל - נעמה נוהגת בידני
חזרנו מהטיול בערב של ה 31.12.
עכשיו, שמישהו בבקשה יסביר לי מה זה השטויות האלה "ראש השנה האזרחי"?!?! מילא שהכל (אבל הכל) בעיר סגור - סבבה, ראש השנה שלכם, תנוחו - מפרגנים לכם. אבל מה זה החרא הזה: בן אדם רוצה לאכול ארוחת ערב, לא משהו מתוחכם, כולה ארוחת ערב, ובכל מקום - אפילו במסעדה הכי פושטית - יש תפריט סוף שנה ב 150 שקל, 200 שקל, והיה גם 300. אחרי שעברנו 7 מסעדות (ברצינות 7!) והיה כבר ממש מאוחר נכנסנו לתחנת דלק (וייסר, תודה על הטיפ) וחגגנו את ראש השנה עם צ'יזבורגר ב 10 שקל ודנונה (התפרענו...)
בבוקר למחרת, אחרי שהרגשנו קצת פדלאות עם כל הסטייקים, גלידות, פסטות, וטיול רכב, וגם לא רצינו לבלות יום שלם בעיר סגורה. החלטנו לטפס על פסגת CERRO CAMPANARIO, לתצפית פנורמית על האיזור. מזל שאוטובוסים לפחות יש בחג המטופש הזה. לאחר טיפוס לא ממש קשה של 25 דקות נגלה לעיננו הנוף הפנורמי המדהים הזה:
הרגשנו שזה לא היה מספיק פעילות בשבילנו, אז החלטנו לטפס על עוד פסגה, CERRO OTTO, שבה התצפית היתה פחות יפה, העליה היתה יותר קשה (שעה וחצי וזה עוד אחרי שלקחו אותנו קילומטר טרמפ), וגם הרכבל לא עבד (כזאת דת מטופשת - עשו לישו ברית מילה והם מפסיקים לעבוד), אז ירדנו ברגל איזה שעה לפני שמקומיים אדיבים הואילו לעצור לנו ולקחו אותנו למטה.
ביום למחרת יצאנו לטרק FREY ולגונה JACOB, למעשה מדובר על 2 טרקים שכל אחד מהם אורך יומיים אבל אפשר לחבר אותם לטרק של 3 ימים ואז נמנעים מלחזור באותה דרך. אנחנו בחרנו באופצית החיבור, רק שעשינו את כל המסלול ביומיים, אבל זה כי אנחנו נינג'ות.
הטרק התחיל בעצלתיים, והיה נראה די קליל, ובהחלט היה מסומן היטב. למרות המשקל הרב של הציוד החדש שלנו, הגענו למחנה הראשון בדרך שהיתה אמורה לקחת 4-6 שעות ב 3.5 שעות.
אמנם אני סוחב הרבה אבל זו רק ההתחלה אז אני עוד מחייך...
לגונה מספר 1 - ליד מחנה FREY
הרגשנו גיבורים גדולים, וגם לא בא לנו להשאר 8 שעות במחנה עד השקיעה אז החלטנו להמשיך ליום השני ולעשות את הטרק ביומיים במקום בשלושה.
החלק של היום השני כבר נראה אחרת לגמרי. הוא התחיל בעליה סופר תלולה שהצריכה שימוש בידיים, ובאמצע שלה הסתתרה עוד לגונה
בטח שאת מחייכת, אין לך מושג מה מצפה לך...
ובסופה נגלה לעיננו הנוף המדהים הזה
מפה, הטרק קיבל אופי שונה לגמרי, שזיכה אותו בכינוי "טרק מהגיהנום".
כשלימדו אותי לנווט, לימדו אותי שבונים מסלול או על קו רכס או על קו ערוץ ולא עולים הר, יורדים לעמק ואז עולים שוב (מה שנקרא "לתפור"). מי שתכנן את היום השני של הטרק כנראה לא היה בשיעור הזה. המסלול הוריד אותנו לעמק בירידה מהגיהנום ללא שביל, בשיפוע של איזה 60 מעלות עם אדמה מלאה באבנים קטנות ומחליקות - מה שגרם לנו לרדת על התחת (ולקרוע את המכנסיים שלי ואת הכיסוי של האוהל) ולגמור על השרירים של הרגליים, במשך שעה וחצי. מה שכן היא היתה מסומנת היטב - נראה שממש קשה ללכת לאיבוד בטרק הזה.
אחרי הירידה הלכנו כשעה בעמק שממש אין מה לראות בו רק בשביל להגיע לעליה סופר טכנית מספר 2 (וגם אותה עלינו עם הידיים "כמו קופים כמו קופים").
אין לנו מקלות הליכה של נינג'ות אמיתיות, אז מאלתרים מה שיש
אחרי שחגגנו את נצחוננו על העליה בלחם עם ריבת דלעת מעעולללה, גילינו שאיפשהו במסלול נעמה איבדה את הפליז (ולא זה ב 30 שקל מפרו, אלא את השווה של NORTH FACE מהארץ). אין מצב שהיינו יורדים חזרה לחפש אותו אחרי כל מה שעלינו אז לאחר דקת דומייה כבר ראינו את הלגונה שלחופה אנחנו אמורים לישון והתחלנו לרדת את הירידה מהגיהנום 2 (שהיתה במדור קצת פחות מתקדם בגיהנום מהראשונה אבל עדיין זוועה).
בחציית הנחל האחרון, מטר וחצי מהמחנה, נעמה החליטה שהיום לא היה מספיק מעניין עד כה אז היא החליקה והתרסקה על סלע כך שהיא גם קיבלה מכה וגם נרטבה - שניים במחיר אחד (לא לדאוג - לסלע שלום).
הפיצוי על היום הקשה הזה היה בהחלט הציוד השווה שלנו
שסיפק לנו אחלה שינה (הרשנו לעצמנו לישון 10 שעות!! לאחר שחסכנו יום).
וכמובן שלא הלכנו לישון לפני שעשינו קידוש (שישי מחייב)
מתכוננים ל"קידושטח", וגם יצא לי לדגמן את ליין ההלבשה התחתונה התרמית שלי (לעיניכם בלבד)
כפי שכבר ציינתי הרשנו לעצמנו לקום מאוחר, ולפני היציאה הלכנו (איך לא) להצטלם עם לגונת JACOB
כבר סיפרתי לכם על זבובי הרשע מטרק ה TRAVERSE, אז הבני דודים הארגנטינאים שלהם החליטו לארח לנו חברה גם כן במשך כל הטרק הזה. הנה תמונה של אחד שניה לפני ההפלקה
גם הדרך חזרה הכילה כמה מעברי נחלים מאתגרים, אבל הצלחנו לצלוח אותם בלא נפגעים לכוחותינו
תגובה 1:
מ-ג-נ-י-ב!!
נעמה יקירתי, מזל טוב!!
הוסף רשומת תגובה