פפה המגניב

עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון, אבל ככה זה כשנהנים.
לפני שנספר על קורותינו בשבועיים האחרונים, תוספת קצרה לפוסט האחרון... פשוט נעמה שכחה לציין שברפטינג היתה תחרות של כל 18 המשתתפים (משהו כמו אתגר חסינות בהשרדות), שדרשה קואורדינציה, ומי אתם חושבים שניצח? אכן, סחבק.

ונחזור לקורותינו האחרונות... (או אולי אומרים האחרונים?)
לאחר יומיים של מנוחה החלטנו לעזוב את קוסקו ולנסוע לארקיפה

הנסיעה לארקיפה
עוד לפני שהגענו לפרו אמרו לנו לנסוע באוטובוס לילה רק בחברת "קרוז דל סור" (הצלב של הדרום), כי זו החברה הכי טובה, בטוחה, והכי חשוב – יקרה! כרטיס בקרוז דל סור עולה 50% יותר מכרטיס בחברה אחרת. מאז שהגענו לפרו היו לנו כ 5 נסיעות לילה, ואף אחת מהן לא היתה בקרוז דל סור, פשוט כי לא יצא, חלקן היו טובות יותר וחלקן פחות. בכל אופן לארקיפה החלטנו לנסוע עם קרוז דל סור. מה נאמר, למרות שהיה יקר, ושקיבלנו ארוחת ערב שהזכירה קצת את "המנה של נוריקו סאן" בריבר היתה נסיעה מחורבנת, קפאנו מקור, וכמעט לא ישנו כל הלילה. מה שכן לידנו התישב אבר (EVER), בחור ממוצא פרואני שגר בארה"ב ויש לו אח שגר בישראל ואפילו התגייר, הוא מת על ישראל וחושב שהיא המדינה הכי טובה בעולם ואפילו רוצה לשלוח את הבן שלו בן ה 18 לחצי שנה להתנדב בקיבוץ. היה הזוי אך משעשע...

הגענו לארקיפה והתמקמנו בבית של יעל (כמו ספר הילדים). ההוסטל, ועוד 3 אחרים הפזורים ברחבי העיר מנוהל ע"י כמה אחיות פרואניות שאבא שלהם למרות היותו נוצרי מאד אהב את התנ"ך ונתן להם שמות עבריים: יעל, אסתר וכו'.

קניון דל קולקה
הסיבה שבגללה בכלל הגענו לארקיפה היא לעשות טרק בקניון דל קולקה. זהו קניון שחלק ממנו הוא העמוק ביותר בעולם, ובנוסף אפשר לצפות בקונדורים (שזה כמו נשר רק יותר גדול וקצת יותר מכוער...)

אם תתאמצו תוכלו לראות קונדור בתמונה...


לאחר סקר מקיף בחרנו בחברת LAND ADVENTURES, והסיבה שאני בכלל מציין את החברה היא שמאד התרשמנו מהם, הם עושים את הטרק קצת אחרת מהחברות האחרות, ולדעתי התכנון שלהם טוב יותר, אבל הדבר הכי מוצלח שהיה בחברה הוא המדריך שלנו – פפה (שמסתבר שזה הכינוי הפרואני לכל מי שקוראים לו חוזה).
פפה זה המדריך הכי מגניב שהיה לנו בכל הטיולים עד כה, ואני חושב שהוא אפילו המקומי הכי מגניב שנתקלנו בו. אם היה אפשר להעלות את הסרטים לבלוג, היינו מראים לכם אותו רוקד, גם לבד וגם למבדה עם נעמה. אפילו אחרי הטרק הוא יצא איתנו למועדון בלילה, ויום אח"כ לקח אותנו לאכול סביצ'ה במסעדה מקומית.

פפה בתנוחה אופיינית...


בטרק קצת קשה לראות קונדורים כי הם עפים מאד גבוה, אבל הנופים בהחלט מרהיבים, ואפשר לומר שזה הטרק שהכי נהנינו בו। היתה לנו גם קבוצה מגניבה שכללה את שרית מישראל, מרטין ומירקו – 2 רופאים גרמנים בגיל 40 (ממש לא נראים) עם משבר קריירה קל, שפגשנו כבר בטרק ה"אינקה ג'ונגל" וממש התחברנו אליהם, ואפילו יש לנו מקום לישון בברלין אם נרצה, ג'וש – בחור יהודי מניו יורק, האנה משוויץ וכריס – שהוא במקור מאיטליה אבל הוא מדבר גרמנית וחי בסרדיניה. גם איתם (כמו עם גויים אחרים) עשינו קידוש ביום שישי. איכשהו יוצא שתמיד אנחנו בטרק ביום שישי...

קרוז דל קונדור (נקודת התצפית על הקונדורים)


הקניון




תירסים ב"מוזיאון" באחד הכפרים בקניון:


הקבוצה המגניבה


אחרי הטרק נשארנו לנוח עוד יום בארקיפה, ואח"כ נסענו לפונו השוכנת לחופו של אגם טיטיקקה, שבתרגום משפת האיימרה (שהיא שפה מלפני תקופת האינקה) זה סלע בצורת חתול (יענו פומה) – ראינו את הסלע והוא נראה כמו צב. הפרואנים האלה בכל מקום רואים חיות – לפי מה שהם טוענים המאצ'ו פיצ'ו הוא בצורה של קונדור, המבנה של העיר קוסקו הוא כמו פומה, ועכשיו הסלע הזה – אתם יכולים לשפוט בעצמכם...

ככה לא נראית פומה! (אגב, הסלע נמצא באיסלה דל סול שהוא בכלל בצד הבוליביאני, נגיע לשם בהמשך...)


מפונו לקחנו סיור לאיים הצפים. מדובר בקבוצה של איים שנוצרו ע"י בני אדם (גם מלפני תקופת האינקה) ע"י חיבור של כל מיני צמחים שקיימים באגם ליצירת קרקע. האמת שזה מאד מעניין ויפה – הם יכולים לחבר ולפרק את האיים מתי ואיפה שהם רוצים, למשל אם יש להם מסיבה גדולה, או אם יש מריבה בין שכנים.

האיים הצפים


אחרי הביקור באיים הצפים המשכנו לאי טקילה, שבניגוד לשם אין לו שום קשר לאלכוהול. לתושבי המקום המסתובבים בבגדים מסורתיים (למרות שזה נראה כאילו זה רק בשביל התיירים), יש 3 חוקים שהם חיים על פיהם: אל תגנוב, אל תשקר ואל תהיה עצלן. החוק הרביעי הבלתי כתוב שגילינו הוא "עשוק את התיירים" – המחירים באי יקרים ללא פרופורציה וזה נראה כאילו כל האי בנוי סביב הצגה אחת גדולה בשביל תיירים. שמחנו שלא בילינו את הלילה שם...

מפונו לקחנו אוטובוס שהעביר אותנו לצד הבוליביאני של האגם, אל העיירה קופקבנה, ומשם מיד לקחנו סירה לאיסלה דל סול (אי השמש). שוב היעילות הנחתה אותנו, והחלטנו שבאותו יום אנחנו הולכים לסיור על הצד השני של האי לראות עתיקות של האינקה. למרות שכולם אמרו לנו שזה 3 שעות לכל כיוון אנחנו החלטנו שיקח לנו פחות, ואנחנו עושים את זה באותו היום (וזה בשביל לא להתעכב יותר מדי למחרת ולצאת בסירה הראשונה שחוזרת ליבשת).
העתיקות בסוף האי היו מעפנות, אבל הנוף בדרך היה מדהים, וכן זכינו לראות שקיעה מרהיבה, ולנצל את פיצ'ר הטיימר של המצלמה... כמו כן זכינו לחזור בחושך מוחלט במשך 45 דקות (מזל שלקחנו פנס). סה"כ לקח לנו 4 שעות הלוך חזור – ניצחנו את הסטטיסטיקה.

בדרך לאיסלה דל סול


מפרץ באיסלה דל סול


גילינו את הטיימר במצלמה...


שקיעה (אוווו... כמה רומנטי...)


בבוקר השכמתי לראות את הזריחה ועשיתי לה בוק של איזה 100 תמונות. נעמה המשיכה לישון. תכלס היא לא הפסידה הרבה, כבר ראיתי זריחות מוצלחות יותר...


חזרנו לקופקבנה ולקחנו אוטובוס ללה פאס.
לה פאס, מהתרשמותינו עד כה (נכון לעכשיו אנחנו פה 24 שעות), היא עיר קצת מגעילולה והאנשים בה (בניגוד לפרואנים שמאד אהבנו) ממש לא נחמדים, אבל אולי דעתנו עליה תשתנה בהמשך (סלמן אמר לתת לה צ'אנס).
ביום שני אנחנו טסים לרורה נבאקה לג'ונגלים ופאמפס.