אם כבר הזכרנו את קופנגן בעבר, קוסקו בהחלט משתייכת לקבוצת המקומות הללו שגורמים לך לעשות הכל יותר לאט - ארוחות בוקר שחיתותיות, מסעדות שמגישות שקשוקה, קפה מצוין, אינטרנט בעברית ומסאז'ים בכל פינה.
בקוסקו פגשנו גם את חברנו היקר צביקה.
אך מעבר לכך, קוסקו היא נקודת מוצא מצוינת לטיולים רבים באיזור היפיפה שמסביב.
לאחר יום יומיים של התאקלמות וארוחת שישי מרובת ישראלים בבית חב"ד, יצאנו לטיול ראפטינג של 3 ימים בנהר האפורימק המפורסם. הנוכחות הישראלית בטיול היתה מורגשת ואפילו מצאנו בקבוצה את אחיו האבוד של שי סלמן, חברנו הטוב. כל משפט שהוציא מהפה גרם לנו לחפש את סלמן בסביבה.
זוהר והאח האבוד של סלמן
אוצר המילים שלנו ברפטינג הצטמצם פחות או יותר למילים הבאות:
backward, forward, hold the rope, get down ו "א-ר-תו-רו" , השם של אחד המדריכים, שהפך להיות הקריאה האולטימטיבית לשמחה, פחד, רעב, או כל תחושה אחרת.
מתאמנים על התהפכות של הסירה - רק ליתר בטחון...
מי אמר שרפיד 5 מפחיד...?
שעת הכושר היומית, לפני הכניסה לסירות.
על אף הישראליאדה המטורפת, היתה אוירה מצוינת וכיפית - כמו שישראלים תמיד יודעים לעשות.
את היום למחרת לקחנו למנוחה והתחרדנות כללית (קפה ומסאזים כבר הזכרנו...)
בסופ"ש כבר היינו בשיאו של טרק ה Inka Jungle - ארבעה ימים של אופנים והליכה בתוך יערות ועיירות נידחות שבסופם מטפסים אל המאצ'ו פיצ'ו - מעוזם המפורסם ביותר של בני האינקה.
מה שהיה אמור להיות טרק קייטנה קליל יחסית הסתבר להיות די מאתגר ושוב נפלנו על קבוצה קרבית שכנראה קיבלה השראת לארה קרופט מהנוף והסביבה ופשוט רצה את המסלול (או שמא הבעיה היא אצלנו ... ? :-)
לאחר 3 ימים ו 40 ק"מ של עליות ומורדות בדרכים טרופיות, ירוקות ויפות,
ולאחר עשרות עקיצות, כשבדרך נהנינו מפירות מדהימים ואקזוטים- תירס סגול, עגבניות עץ, גרנדיה, פאפיה והמון בננות, הגענו לבסוף לעיירה אגואס קליינטס, הנקודה שממנה מטפסים למאצ'ו פיצ'ו.
ב 5 לפנות בוקר, ולאחר 1700 מדרגות תלולות, מצאנו מקום טוב בתור לכניסה.
פתיחת שערים ואנו רצים בטירוף בתוך האתר לצידו השני על מנת לתפוס מקום בתור המוגבל ל 200 אנשים בלבד לטיפוס על ה וואינה פיצ'ו - ההר היפה שמופיע בתמונה מאחורי העתיקות.
עוד שעה של טיפוס תלול (בהחלט אפשר להכריז על היום הזה כיום ה"מדרגות"), ונגלה לעינינו כל האתר היפיפה במבט על:
המקום פשוט עוצר נשימה ביופיו. מסתבר שהאינקה היו ארכיטקטים ואסתטיקאים מוכשרים ביותר.
זו היתה התמונה המושלמת לסיים איתה את הטרק.
לקוסקו חזרנו ברכבת של 18:03. הזמנים של הפרואנים לפעמים מצחיקים, אבל אין מה לומר - הרכבת יצאה על הדקה!
כעת מועדות פנינו לאריקיפה הדרומית, אבל זה כבר לפעם הבאה...
תגובה 1:
שווה ביותר!
אתם יכולים לקרוא ליום הזה - יום עיצוב טוסיק.
הוסף רשומת תגובה