וואראז

חזרנו מאיי הגלפגוס הישר לגואיקיל ולאחר מאמצים מסוימים מצאנו אוטובוס ישיר לפרו.

לאחר 16 שעות נסיעה הגענו לטרוחיו בצפון פרו, שם עשינו 2 סיורים ארכאולוגיים וזכינו להכיר תרבויות פרואניות קדומות וגם את גאוות הפרואנים, הכלב המכוער ביותר בעולם - הכלב הפרואני:

באותו היום לקחנו אוטובוס לילה נוסף לבירת הטרקים הפרואנית - וואראז.

לאחר מספר ימים שהסתובבנו באיזור ועשינו סיור ארכאולוגי נוסף, טיול אופניים שבו נעמה זכתה להתמודד עם הפחד שלה מאופניים, ירידות וכלבים והכל בבת אחת, וסיור רגלי באיזור הרגשנו מאוקלמים לגובה ומוכנים לצאת למטרה שלשמה נתכנסנו - טרק הסנטה קרוז.

הטרק הוא טרק בן 4 ימים, אנחנו עשינו אותו ב 3 כי הקבוצה שלנו היתה קרבית משהו.

הגשם והברד שירדו עלינו לא פגעו בהנאה מהנופים המרהיבים שנגלו לעיננו.

ב 3 ימים התחלפו הנופים מלגונות כחולות מרהיבות שסביבן עצים יפהפיים בעלי גזע אדום מסתורי,

עמקים רחבים, הרים מושלגים,

נהרות וצוקי ענק.

הפס ביום השני - טיפוס וירידה קצת קשים אבל נוף עוצר נשימה.

גם זכינו להתנסות בלינה באוהל קריר עד קפוא, רכשנו כמה חברים ביבשות רחוקות, ונהנינו מבישולי השטח של חביאר המדריך.

20 שעות מאוחר יותר, אנחנו בצד השני של המדינה, כאילו בפלנטה אחרת, באמצע נווה מדבר חם ולוהט (וואקאצ'ינה), מפשירים מהקור של וואראז שהשארנו מאחור, מדברים עם בעל ההוסטל בעברית ושומעים שוטי הנבואה במסעדה (מישהו אמר קופנגן?)