אחרי שסיימנו עם הרשמיות, אני חושש שאואשם בכפירה בעקבות הדברים הבאים שלי ולכן אסייג אותם ואומר שאכלתי סטייקים רק בצפון ארגנטינה (סלטה, מנדוסה, קפז'אטה) ו... הבשר בארץ יותר טעים! הנה - אמרתי את זה - תהרגו אותי!
לא אבל ברצינות, אולי כשנגיע לברילוצ'ה דעתנו תשתנה אבל מנסיוננו עד כה אפשר לומר שהאוכל בארגנטינה קודם כל די משעמם: כל המסעדות מגישות אותו דבר: או פיצה ופסטה או סטייקים, ויש גם גלידות, והסטייקים אמנם מאוד גדולים אבל לא משהו, והיות שאני מאמין באיכות ולא בכמות, תכלס התאכזבתי. לעומת זאת (ובאופן מפתיע), בצ'ילה אכלתי את הסטייק הטוב ביותר שאכלתי עד כה בטיול.
זה היה נתח עסיסי של 300 גרם של Lomo Vetado (פילה מפוספס) במסעדת Las Vacas Gordas (הפרות השמנות) בסנטיאגו. המקום הזה הוא כמו גן עדן לאוהבי בשר. יש במסעדה כ 300 מקומות ואנחנו חיכינו 20 דקות עד שנכנסנו. כל אחד אוכל לפחות 300 גרם - בחישוב מהיר הגענו למסקנה שהפרות אכן צריכות להיות מאד שמנות.
ביום שבת עזבנו את סנטיאגו ונסענו לולפראיסו.
אם התלהבתי מהבטיחות באוטובוס הקודם בארגנטינה, בצ'ילה יש רמה אחרת של שקיפות. לא רק שיש צפצוף בכל פעם שהרכב עובר את המהירות המותרת, אלא המהירות הנוכחית מוצגת בכל זמן נתון - שיא הטכנולוגיה!
קשה לתאר את ולפראיסו, קשה בגלל שהעיר היא בתכלס מכוערת, וזה מה שיפה בה.
העיר היא עיר נמל, שבנויה על גבעות, מה שגרם לנו לכתת רגליים בטיפוסים רבים (למרות שיש בה מעליות מתקופת המנדט, כמו שרואים בתמונה)
היא קצת נראית כמו שכונת פשע בארה"ב - כולה מכוסה גרפיטי ומבנים צבעוניים, אבל זה היה כל כך יפה, שלא יכלנו להפסיק לצלם.
לא, אנחנו לא בפלורנטין...
היא גם קצת מרגישה כמו שכונת פשע - היה מקום מסוים שהסתובבנו בו חצי שעה ואמרו לנו איזה 6 פעמים להזהר עם המצלמה. האמת, מפתיע שכלום לא קרה.
ביום השני החלטנו ללכת ברגל (קילומטרים רבים) לעיר השכנה וינייה דל מאר.
ויניה היא האחות היפה של "ואלפו" ויש בה הרבה חופים עשירים ואפילו מועדון יאכטות. בשביל לא למשכן את נעמה (את הבית והרכב כבר משכנתי בשביל מונית וחדר בסנטיאגו) אכלנו צהריים במקדונלדס!!!! (פעם ראשונה ואחרונה בטיול), לפחות שם המחירים סבירים.
מולפריאסו נסענו בנסיעת לילה לפוקון, וכשאני מדבר על איכות באוטובוסים אני רוצה לציין שהדייל אשכרה כיסה אותנו בשמיכה...
וזה מה שנגלה לעינינו בירידה מהאוטובוס בפוקון.
פוקון היא כמו עיירת נופש שווייצרית, מלאת בבקתות עץ ומעליה הר הגעש ויאריקה המדהים, והיא גם שוכנת לחוף אגם ויאריקה, ועוד נהר - גן עדן.
יום לאחר הגעתנו החלטנו לטפס על ההר המדהים הזה.
כמו שאפשר לראות מדובר בהר געש מושלג, הכי יפה שראינו עד כה, והטיפוס אליו מתחיל ב 6 בבוקר ואורך 5 שעות
(האמת שחלק גדול מהטיפוס היה קצת משעמם כי הולכים אחד בתוך התחת של השני ומסתכלים כל הזמן על השלג)
אבל הנופים מלמעלה, מה שנקרא "שחבל..."
מה שהיה מגניב זה שקיבלנו המון צעצועים. בין השאר היה גם גרזן שלג...
נו מה, יתנו לנו גרזן ומצפים שלא נעשה תמונת "לא עם הגרזן!!!!" ?
כבשנו את הפסגה!
והנה הלוע של הר הגעש
החלק הכי כיפי בטיול היה הירידה. נתנו לנו יריעה כזאת כמו חיתול והתגלצ'נו על השלג. אשכרה - 5 שעות עליה, ושעה ירידה.
והנה תמונה של אחד המדריכים -
גיירמו החתיך שנעמה נדלקה עליו - הייתי צריך לנגב לה את הריר לפני שהוא המיס את כל השלג...
* נעמה מציינת שהיא לא נדלקה עליו אלא רק אמרה שהוא חתיך (בערך 700 פעם...)
אחרי טיול של חצי יום בהר געש מושלג הרגשנו מוכנים לראשונה לצאת לטרק לבדנו, כלומר ללא מדריך וללא חמורים שיסחבו לנו את הציוד.
בחרנו את ה Villarica Traverse - טרק של 3 ימים ו 2 לילות - לא רע למתחילים.
בעקבות הנסיון האחרון שלנו עם יציאה עצמאית למסלולים והתברברות, הפעם עשינו שיעורי בית מדוקדקים. מפות, סיפור דרך, קניות של אוכל, וגם השכרנו ציוד (שק"שים ואוהל). אחד הדברים שהרגיעו אותנו זה שיש פה אור עד 21:30 בערב (לא יאומן), אז גם אם נתברבר קצת יהיה קשה להגיע לחושך...
השכמנו קום (כמו בכל יום בשבוע האחרון) ויצאנו לדרך. היום הראשון היה קשה, גם בגלל המסלול, אבל גם בגלל שיצאנו לדרך עם יותר מדי מים (לקח מספר 1). בנוסף האוהל שקיבלנו היה קטן מדי, והשקי שינה דקים מדי - מה שהביא אותנו לרכוש ציוד איכותי משל עצמנו מיד בחזרה מהטרק. אבל... הנופים היו מדהימים!
למרות שטיילנו לבדנו, כבר מההסעה לתחילת המסלול פגשנו חבורות שונות של מטיילים עצמאיים (כולם כמובן ישראלים, כי בחרנו לטייל ב Navidad)
המטיילים הנוספים היו:
"המקצרים" - חבורת בנים שהתחילו את הטרק ממקום אחר וכך ויתרו על העליה הקשה בתחילתו אבל גם על הנופים המדהימים האלה:
(התמונה באדיבות חצובת העל שקנינו ב 13 שקל)
"הפדלאות" - שני חברים שהיו אפילו יותר איטיים מאיתנו (שזה לא פשוט) וקיטרו לא אחת על הקושי, וגם הצליחו להתברבר בדרך ביום השני, מה שכן הם היו נורא מצחיקים.
"הלא קשורים" - זוג בנים נוסף שפגש את הפדלאות בהוסטל לפני הטיול והחליט לטייל ביחד, בין השאר הם גם חילקו את האוכל ביניהם (מה שהקשה על הלא קשורים בגלל שהם היו צריכים לחכות איזה 4 שעות עד שהפדלאות הגיעו למאהל ביום השני בשביל לאכול...). אחרי הטיול הזוג הזה החליט שלא מתאים להם לישון אחד עם השני באוהל וקנו אוהל לכל אחד מהם...
"הנינג'ה" - כבר בהסעה הוא סיפר לי איך הוא עשה טריאתלונים ומרתונים בלי להתאמן בכלל, "ונתן בראש" למקצוענים, טירק בסופת שלגים, עם שמיכת מילוט, ושאר ירקות. ובכלל הוא לא צריך סיפור דרך וגם מפה אין לו - בקיצור נינג'ה. האמת שלא אני נתתי לא את הכינוי הזה, אבל נראה שהכינוי מאד מצא חן בעיניו, והוא אפילו הסביר לנו: "או שאתה נינג'ה, או שאתה צב - אין באמצע!". מה אני אגיד לכם, סחבתי בטרק הזה חצי בית על הגב והלכתי לאט - כנראה שאני צב. מה שכן, אני לא הקאתי את הנשמה בטרק, בניגוד לידידנו המוזכר לעיל.
"נינג'ה 2" - זה הבחור הכי מעניין שפגשנו עד כה בטיול. יש לו ידע בהמון תחומים, טעם מגוון, סיפורים מעניינים, ובין השאר הוא גם נינג'ה בעצמו (הוא והנינג'ה היו באותה יחידה בצבא) אבל הוא הרבה יותר צנוע. פגשנו אותו באמצע היום הראשון. מסתבר שהוא התחיל את הטרק יומיים לפנינו ועשה עוד 23 ק"מ. בבוקר היום השני הוא התעורר ראשון, התישבתי לידו בשקט כדי לספוג קצת חוכמת טרקים, דברים שאפשר ללמוד רק מנינג'ות (הייתי כותב על זה בבלוג, אבל הושבעתי לסודיות).
לחוף הלגונה המדהימה הזאת ישנו בלילה הראשון
תראו - בניתי אוהל...
תראו - בישלתי בשטח...
ביום השני היו נופים לא פחות יפים מנופי היום הראשון, וגם התיק היה הרבה יותר קל ונוח (און - אחלה תיק!) מה שהקל על ההנאה.
וגם פה התגלצ'נו על השלג:
ויש גם וידאו (תצטרכו לסלוח לנו על האיכות, זה לא פשוט להעלות וידאו לבלוג)
לא חייבים לסחוב 5 ליטר מים, אפשר גם למלא בדרך... (איזה קור המים האלה!)
מה שהעכיר את האווירה היו זבובי רשע שהחליטו ללוות אותנו במהלך כל היום.
אולי לא רואים את זה בתמונה אבל זה זבוב בגודל של דבורה. מה שהם עושים זה לחוג סביבך ולהתיישב עליך ואז תוקעים את החוטם שלהם בתוך העור בעקיצה נוראית! לפעמים הם קצת איבדו שיווי משקל והיו סתם נכנסים בי.
בלילה השני ישנו ליד הלגונה הזאת:
רחצת ערב במים הקפואים
בלילה הזה כבר היה קצת פחות קר, אבל עדיין צפוף.
למרות מיעוט שעות השינה (ושפשפת קלה...) הגענו ראשונים (אחרי הנינג'ה) לנקודת הסיום של הטרק!
מה שהיה מדהים בטרק הזה, זה שלמרות שהוא רק יומיים וחצי - הנופים בו כל הזמן משתנים, כפי שאפשר לראות בתמונות
זהו! עשינו את זה - טרק ראשון עצמאי, ואפילו נהנינו.
היה כל כך כיף שהלכנו וקנינו לעצמנו ציוד איכותי שישמש אותנו בטרקים הבאים.
להתראות בברילוצ'ה,
צבי הנינג'ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה